החלטה בתיק רע"פ 3273/11

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צבן, השופטים מזרחי וכרמל) מיום 10.4.11 בתיק עפ"ג 42433-03-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיא פרידמן-פלדמן) בת"פ 3942-06 מיום 10.2.11.

רקע והליכים

ב.        המבקש, יליד 1945, הורשע ביום 26.4.09 לאחר ניהול הוכחות בעבירת מרמה בנסיבות מחמירות; זאת, כיון שהגיש תביעה לקבלת גמלת הכנסה למוסד לביטוח לאומי במסגרתה הצהיר באופן כוזב, כי אין לו ולזוגתו הכנסות כלשהן, וזאת אף שעבד והשתכר כרוכל באותה התקופה. בהסתמך על הצהרתו שילם לו המוסד לביטוח לאומי סך של 102,601 ש"ח בעבור תקופה של 4 שנים לערך.

ג.        טרם גזר בית משפט השלום את דינו, הופנה המבקש לממונה על עבודות שירות על מנת שהאחרון יבדוק התאמתו לעבודות שירות. בחוות דעתו הראשונה מיום 10.6.10 קבע הממונה, כי על המבקש להציג מסמכים שונים על מנת שתיבדק כשירותו הרפואית לעבודות שירות. לאחר שמסמכים אלו הוגשו, קבע הממונה ביום 12.8.10, כי המבקש אינו כשיר לעבודות שירות בשל מצבו הבריאותי. לאחר קביעת הממונה, נתן בית המשפט את גזר דינו, בו השית על המבקש ארבעה וחצי חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך חצי שנה וקנס בסך 50,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט הבהיר כי היה ראוי לגזור על המבקש מאסר בעבודות שירות למשך חצי שנה, אולם כיון שאינו כשיר לכך, הושת עליו עונש מאסר של ארבעה וחצי חודשים.

ד.        המבקש עירער לבית המשפט המחוזי על כך שלא נשלח לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, וערעורו נדחה. בערעורו טען המבקש, כי למרות שזומן שוב לממונה לשם חוות דעת משלימה, בית משפט השלום מיאן להמתין לחוות דעתו וגזר את דינו של המבקש טרם ניתנה חוות הדעת המשלימה. עוד הוסיף המבקש בפני בית המשפט המחוזי, כי המערער נענש דיו בעצם ניהול ההליך המשפטי נגדו. בית המשפט המחוזי פסק, כי העונש שהושת על המבקש, גם אם אינו קל, הולם את חומרת העבירות, שכן ראויה ענישה של ממש לעובר עבירת מרמה כדוגמת המבקש, שאף לא הביע על כך חרטה. באשר לאי שליחת המבקש לעבודות שירות קבע בית המשפט, כי הממונה הודיע שהמבקש אינו כשיר לכך, ואף שתשובתו המשלימה לא הגיעה לבית משפט השלום בזמן, בית המשפט הסתפק בחוות דעותיו הקודמות וקבע שאין הוא מתאים לעבודות שירות. בכך לא נפל פגם, לדעת בית המשפט המחוזי. נקבעה התייצבות למאסר ב- 1.5.11.

הבקשה

ה.        בקשה זו הוגשה היום ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה נטען, כי בתי המשפט הקודמים החמירו עם המבקש יתר על המידה בכך שהשיתו עליו עונש מאסר בפועל; זאת, כיוון שהמבקש חולה מאוד במחלות שונות, ומאז נודע לו כי הוא עתיד לשאת בעונש של מאסר בפועל, התדרדר מצבו הבריאותי אף יותר. כן נטען, כי המבקש למעשה נענש על מוגבלותו בכך שנשלח למאסר בפועל במקום עבודות שירות, בעוד על מצבו הרפואי לשמש נסיבה להקל בעונשו.

דיון והכרעה

ו.        לאחר עיון, אין בידי להיענות לבקשה. הלכה היא, כי בקשת רשות ערעור תינתן אך במקרים חריגים בעלי חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 10904/08 יגרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך במיוחד כאשר מדובר, כבעניינו, בערעור על חומרת העונש בלבד (רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בגדר חריגים אלה. יתר על כן, בעצם עונש המאסר על גניבת סכום גבוה מקופת הציבור משל הייתה כספומט  - אין כל פגם.

ז.        לגופם של דברים, את היכולת לבצע עבודות שירות קובע הממונה על עבודות שירות. ראו לעניין זה את הדברים הבאים:

"סעיף 51(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977, הסמיך את בית המשפט להחליט כי אדם ישא בעונש מאסר שנגזר לו בדרך של עבודות שרות, ובלבד שיתקיימו שניים: הנידון הביע את הסכמתו לכך; והממונה על עבודות השירות "הודיע לבית המשפט מהי עבודת השירות שהנידון יכול לעבוד בה" (בלשון הסעיף). בידי בית המשפט אין את הכלים לקבוע אם נידון יכול לבצע עבודות שירות, כפי שאין בידו כלים לפקח על ביצוען. לצורך כך הוא נעזר בממונה על העבודות..." (רע"פ 1650/07 גלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט לוי).

ועל כך הוסיף השופט ג'ובראן:

"משסבר הממונה כי אין מקום להמלצה על ריצוי העונש בעבודות שירות, אין מקום לטענה כנגד החלטתו של בית-המשפט לפיה המבקש יבצע את עונש המאסר בפועל בדרך של מאסר ממש" (רע"פ 3603/07 היאגנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

לא אכחד כי במישור האנושי תיתכן תחושה לא נוחה מכך שנבצרות לעבודות שירות מביאה למאסר מאחורי סורג ובריח, אך מנגד נתן לכך בית משפט השלום משקל בגזרו תקופה קצרה משישה חודשים, ואני מזכיר זאת אף מבלי שאדרש לאפשרות לשחרור על תנאי במסגרת המאסר.

ח.        המבחנים עתה לאופן המאסר ומיקומו הם מבחנים רפואיים של שירות בתי הסוהר, ואלה ייעשו בהתייצב המבקש לריצוי עונשו. לשירות בתי הסוהר שירות רפואי מיומן, וייבדק על-ידיו כל הנחוץ. המבקש יביא בהתייצבו את כל מסמכיו הרפואיים, וחזקה על השירות הרפואי כי יידרש אליהם ללא דיחוי. בלא שאביע דעה אזכיר את סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א- 2001, אף כי יש לקוות שאין המבקש מצוי בקטגוריות אותו סעיף.

ט.        איני נעתר איפוא לבקשה ובכך גם לעיכוב הביצוע. על המבקש להתיצב, כמות שקבע בית המשפט המחוזי, ביום 1.5.11 בשעה 09:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

           ניתנה היום, כ"ד בניסן תשע"א (28.4.2011).